על פי סדרת מחקרים עדכנית של אוניברסיטת הלסינקי (2024–2025), שירה עשויה לתרום לשיקום מטופלים עם אפזיה כרונית באמצעות נוירופלסטיות — כלומר חיווט מחדש, חיזוק ושיקום של רשתות מוחיות המעורבות בשפה, שמיעה, תנועה ורגש.
בניגוד לתפיסה הישנה, שלפיה שירה רק “עוקפת” את אזור הפגיעה באמצעות ההמיספרה הימנית, המחקרים החדשים מצביעים על השפעה רחבה יותר: שירה אינטנסיבית מעוררת גם את ההמיספרה השמאלית הפגועה, ובמקביל מחזקת קשרים עצביים בשני צדי המוח. בין היתר נצפתה עלייה בנפח החומר האפור באזור ברוקה השמאלי, לצד התחזקות סיבי החומר הלבן.
נוסף על כך, סריקות fMRI הראו כי בזמן שירה מופעלים אזורים ייעודיים בהמיספרה הימנית, ובהם אזורי שמיעה ושפה ואזורים הקשורים לתחושת התנועה של איברי הדיבור, מה שמצביע על כך שהשירה מגייסת יחד מערכות מוחיות שונות הדרושות להפקת שפה.
הממצאים אף מראים קשר סטטיסטי בין התחזקות הפעילות באזורים הימניים לבין שיפור ביכולת לשלוף מילים ושמות בדיבור רגיל, כך שההשפעה אינה מוגבלת לביצוע בזמן שירה בלבד, אלא עשויה להתבטא גם בתקשורת יומיומית. מעבר לכך, שירה משותפת מפעילה מערכות הקשורות לרגש ולתגמול, ובהם המערכת הלימבית, ונקשרה לירידה בתסמיני דיכאון ולעלייה במוטיבציה להמשיך בתרגול — שני גורמים שעשויים לתמוך בתהליך שיקומי ממושך.
לכן, שירה אינה רק “טריק עוקף” לפגיעה שפתית, אלא כלי טיפולי רב־מערכתי המגייס רשתות מוחיות רחבות, עשוי לחזק מבנים עצביים שנפגעו לאחר שבץ, ומשפיע בפועל על יכולות שפה ותפקוד בתקשורת היומיומית.