המחקר מדגיש כי בידוד חברתי בגיל המבוגר אינו רק תחושה רגשית אלא גורם סיכון ממשי לירידה קוגניטיבית, משום שהיעדר אינטראקציות חברתיות מפחית את הגירוי המוחי הדרוש לשמירה על זיכרון, חשיבה ותפקוד שפה.
החוקרים מראים כי בידוד חברתי מנבא האצה בירידה בתפקודי המוח, וכי השפעתו השלילית כמעט שאינה מוסברת רק על ידי תחושת בדידות, שכן גם אנשים שאינם מרגישים בודדים עלולים להיפגע מהיעדר קשרים ומפגשים בפועל.
אינטראקציה חברתית פועלת כמעין "אימון קוגניטיבי": היא דורשת הקשבה, עיבוד מידע, שליפת מילים, פענוח רמזים חברתיים ותגובה בזמן אמת. תהליכים מורכבים אלו מסייעים לבניית רזרבה קוגניטיבית המגינה על המוח מפני נזקי גיל ותהליכים דמנטיים.
לכן, יצירת הזדמנויות קבועות למפגשים חברתיים, כמו חוגים, התנדבות וקשרים משפחתיים או קהילתיים, היא כלי מניעתי חשוב וחיוני לשמירה על בריאות המוח וחדות המחשבה לאורך שנים.